Organization

Director(a) orquestal

Lahav Shani

Violinist

Sayaka Shōji

Cantante

Soprano

Chen Reiss

Mezzosoprano

Bernarda Fink

Mezzo-soprano

Tenor

Matthew Newlin

Bajo

Mikhail Petrenko

Director(a) coral

Felix Meyer

Ronen Borshewsky

Orchestra

Israel Philharmonic Orchestra

Others

The Gary Bertini Israeli Choir

The Munich Bach Choir

Lahav Shani conducts Beethoven Symphony no. 9

Tel Aviv

Israel

Arvo Pärt (né en 1935)
Swansong

Jean Sibélius (1865 – 1957)
Concerto pour violon en ré mineur op. 47
I. Allegro moderato
II. Adagio di molto
III. Cheerful but not so much

Ludwig van Beethoven (1770 – 1827)
Symphonie n. 9 en remineur op. 125
I. Cheerful but not too much, a little majestic
II. Scherzo. Very lively - Presto
III. Adagio molto et cantabile
IV.Presto - Allegro assai - Allegro molto assai - Andante maestoso - Adagio ma non molto, ma divoto - Allegro energico, semper ben marcato - Allegro ma non tanto - Pressitissmo

Charles Bronfman Auditorium

Jerusalén

Jerusalem Theater

Lahav Shani conducts Beethoven Symphony no. 9: Concert

Public

Concierto

Válido

The first concert of the season will feature three works, each expressing in its own way the search for peace and reconciliation.

The 2022-23 season will open with a program that, like the rest of the season, has everything. Beethoven’s Ninth, a masterpiece of classical symphonic writing; Sibelius’ late-romantic Violin Concerto, the peak of soloistic virtuosity; and the Israel Philharmonic premiere of a work by Arvo Pärt, one of the most revered contemporary composers. In Beethoven’s Symphony no. 9, Music Director Lahav Shani will be joined by the Bach Choir of Munich, the Gary Bertini Israeli Choir and a quartet of international vocal soloists. The demanding and stormy Violin Concerto of Sibelius will be performed by Sayaka Shoji, who enjoys a successful career as a soloist and chamber musician around the world. Arvo Pärt’s Swansong will offer a glimpse into the intriguing musical and spiritual world of one of the major composers of our time. Three composers, three different periods, and three masterpieces that seek peace and reconciliation within the stormy souls of their creators.

Beethoven – Symphony no. 9

Beethoven wrote his ninth and last symphony merely three years before his death. His mental and physical health had deteriorated, including a gradual loss of hearing, which, by this stage, was almost complete. Whether or not Beethoven knew that this was his last symphony, the Ninth is the culmination of his symphonic writing. Here he perfected and tightened the symphonic form, developed themes in a sophisticated way, and introduced innovations in orchestration and harmony. These musical characteristics, and the myth that surrounded Beethoven by the time of the symphony’s composition, make this work a milestone in western classical music. Beethoven’s most surprising innovation arrives in the fourth and most famous movement of the piece, when a choir and four soloists join the orchestra. Despite Beethoven’s somber personality and the great tragedy of his deafness, he concluded his last symphony with an optimistic declaration. He chose the poem “Ode to Joy” by the German poet Friedrich Schiller, calling for brotherhood and peace among all humanity. The utopian text, together with the grandiose and tremendous orchestration with choir and soloists, turn this last movement into a celebratory cantata that reflects Beethoven’s wish to find comfort and to leave the world a positive last testament. In 1985, the popular melody of the Finale was adopted by the European Union as its official anthem. Thus, the Ninth Symphony gained its eternal place in the canon of western music.

 

Sibelius – Violin Concerto

At the age of 15, after years of piano lessons, Jean Sibelius finally found his true love, the violin. His infatuation was instant, but came too late. Because Sibelius was unable to overcome the technical challenges of the violin or his debilitating stage fright, he quickly understood that his dream of becoming a virtuoso violinist would probably never materialize. Twenty years later, when Sibelius was already a celebrated composer in Finland, he expressed his unfulfilled love of the violin in his Violin Concerto, which has become one of the staples of the Romantic repertoire. Sibelius began writing the Concerto in 1902, after establishing himself as the leading Finnish composer with several hugely popular symphonic works. Despite his professional achievements, Sibelius’ personal life was stormy. He suffered bouts of depression and alcoholism, with devastating consequences for his finances, as well as for his wife and their three young children. Sibelius managed to complete his Violin Concerto despite external and internal interference, but the work was not perfect. It contained beautiful melodies that expressed the unique character of the violin, but also an overabundance of ideas that prevented the work from uniting into a persuasive and coherent whole. At the premiere, the audience responded favorably, but critics slayed the Concerto and Sibelius wanted to discard it. The person who saved the situation, and the Concerto, was Sibelius’ wife Aino, who decided to move the family from Helsinki to a quiet rural area, in the hope that this would grant her husband the peace and calm he so needed. Thus, in 1905 in his country home, far from the commotion and temptations of the city, Sibelius succeeded in rewriting the Concerto. He fulfilled his dream of composing a work that would showcase all the characteristics of the violin: brilliant virtuosity, sweeping lyricism and poignant intimacy. Jascha Heifetz’s recording from 1935 proved that this is indeed a masterpiece, and it became one of the best-loved Romantic pieces.

Arvo Pärt – Swansong

Swansong, in its Israel Philharmonic premiere, is the second version of a work originally written for organ and choir by Arvo Pärt. This orchestration was commissioned from Pärt by the Salzburg Festival in 2013, and quickly became more popular and frequently performed than the original version. The work was written by Pärt to commemorate 200 years to the birth of a very important person, probably unknown to the Israeli audience: John Henry Cardinal Newman, an intriguing 19th century English theologian. Cardinal Newman wished to bring Catholic liturgical traditions to the Anglican Church. In 1845 he converted to Catholicism, causing considerable controversy in church circles. Pärt based his work on one of Newman’s most famous sermons, Wisdom and Innocence, held in 1843 in the town of Littlemore. Over time, this short poetic text has become an independent prayer, used also in Anglican funeral liturgy. The prayer for “a safe lodging, and a holy rest, and peace at the last” has found a hymn-like expression in Pärt. Arvo Pärt’s writing fits Newman’s text like a glove: the use of infinite lines in the musical architecture, the unique tonality that combines Romantic and Impressionist harmonic language, and warm, rich orchestration that is often colored in mystical hues through the use of the harp and woodwinds. The serenity and introversion of which Cardinal Newman spoke in his sermon are revealed in all their beauty in Pärt’s music, granting the listener an artistic and spiritual experience

English

בקונצרט הראשון של העונה נבצע שלוש יצירות מתקופות שונות, המבטאות כל אחת בדרכה חיפוש אחר שלווה ונחמה

 את עונת 22/23 אנחנו פותחים עם תוכנית שיש בה הכל, בדיוק כמו העונה כולה. התשיעית של בטהובן, מופת של כתיבה סימפונית קלאסית, לצד שיא של וירטואוזיות סולנית בקונצ'רטו הרומנטי לכינור של סיבליוס ובכורה מקומית ליצירה של אחד המלחינים המוערכים והמצליחים של ימינו ארוו פרת. על הקונצרט ינצח להב שני, אליו יצטרפו זמרים בינלאומיים מובילים ומקהלת באך ממינכן והמקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני לביצוע התשיעית של בטהובן שתעמוד במרכז הקונצרט. את הקונצ'רטו התובעני והסוער של סיבליוס תבצע הכנרת סאיאקה שוג'י, שמנהלת קריירה מפוארת כסולנית ונגנית מוזיקה קאמרית ברחבי העולם.  את היצירה "שירת הברבור" של ארוו פרט נבצע כאן לראשונה, ונציץ דרכה לתוך עולמו המוזיקלי והרוחני המסקרן של אחד המלחינים החשובים של ימינו. שלושה מלחינים, שלוש תקופות שונות, שלוש יצירות מופת שמנסות למצוא פיוס והשלמה בתוך הנפש הסוערת של יוצריהן.

בטהובן - הסימפוניה התשיעית

את הסימפוניה התשיעית, שהיתה גם האחרונה שלו, כתב בטהובן שלוש שנים בלבד לפני מותו. מצבו הנפשי והבריאותי היה מעורער, בין היתר בשל אובדן השמיעה ההדרגתי שחווה, שבשלב זה כבר הפך לחירשות מוחלטת.  בין אם בטהובן ידע שזו תהיה הסימפוניה האחרונה שיכתוב ובין אם לאו - הסימפוניה התשיעית מהווה שיא של הכתיבה הסימפונית של בטהובן: הידוק הצורה הסימפונית הקלאסית, פיתוח מתוחכם של נושאים, וחדשנות בתזמור ובהרמוניה שהפכו אותה לפורצת דרך. המאפיינים הללו, לצד המיתוס שאפף את נסיבות חייו של בטהובן בעת כתיבת הסימפוניה, הפכו אותה ליצירה שנחשבת לאבן דרך במוזיקה הקלאסית המערבית. ההמצאה המפתיעה ביותר של בטהובן מגיעה בפרק הרביעי והמפורסם ביותר של הסימפוניה, בדמות מקהלה וזמרים סולנים שמצטרפים לתזמורת. למרות אישיותו הקודרת של בטהובן והטרגדיה הגדולה של אובדן השמיעה, בטהובן בוחר לסיים את הסימפוניה האחרונה שלו בהצהרה של אופטימיות. הוא בוחר בשיר "האודה לשמחה" של המשורר והפובליציסט הגרמני פרידריך שילר, שקורא לאחווה ושלום בין כל בני האדם. הטקסט האוטופי יחד עם התזמור הגרנדיוזי והמפואר של המקהלה והסולנים הופכים את הפרק האחרון של הסימפוניה לחגיגה מוזיקלית מרהיבה שמשקפת את הרצון של בטהובן למצוא נחמה ולהשאיר לעולם צוואה חיובית.  בשנת 1985 המנגינה המוכרת של הפרק הרביעי אומצה על ידי האיחוד האירופי שבחר להפוך אותה להמנון הרשמי שלו. כך קיבלה הסימפוניה את מקומה הנצחי בקאנון המוזיקלי המערבי.

 

סיבליוס - קונצ'רטו לכינור

בגיל 15, אחרי שנים של לימודי פסנתר, ז'אן סיבליוס מצא סוף סוף את האהבה האמיתית שלו, הכינור. ההתאהבות הייתה מיידית, אבל מאוחרת מדי. כנער מתבגר סיבליוס לא הצליח להתגבר על האתגרים הטכניים הכרוכים בנגינה בכינור, ויחד עם פחד במה משתק, ממנו סבל, הוא הבין במהרה כי החלום שלו להיות כנר וירטואוז כנראה לא יתגשם. עשרים שנה מאוחר יותר, סבליוס כבר היה מלחין מוכר ומצליח בפינלנד כאשר הוא מצא את הדרך לתת ביטוי לאותה התאהבות מוחמצת בכינור - הקונצ'רטו לכינור שלו, שהפך לאחת היצירות המפורסמות והאהובות ברפרטואר הרומנטי לכינור. סיבליוס החל לעבוד על הקונצ'רטו לכינור ב-1902, לאחר שביסס את עצמו כמלחין המוביל של האומה הפינית עם כמה יצירות סימפוניות שזכו להצלחה רבה. למרות ההצלחה המקצועית,  חייו הפרטיים של סיבליוס היו סוערים. הוא סבל מפרצי מלנכוליה ודיכאון שהובילו להתמכרות לאלכוהול, מחלה שגבתה מחיר כלכלי ומשפחתי כבד,  מאשתו ומשלושת ילדיהם הצעירים. סיבליוס הצליח לסיים את הקונצ'רטו לכינור למרות רעשי רקע מבפנים ומבחוץ, אבל הקונצ'רטו לא היה מושלם. היו בו נושאים מוזיקליים רומנטיים יפהפיים שמביאים לידי ביטוי את האופי המיוחד של הכינור, אבל סבל מעומס של רעיונות שהובילו לסרבול ומנעו מהיצירה להתאחד לכדי צורה קוהרנטית משכנעת. לאחר ביצוע הבכורה, הקהל הגיב בחיוב אך המבקרים קטלו את הקונצ'רטו וסיבליוס רצה לגנוז אותה לעד. מי שהצילה את המצב (ואת הקונצ'רטו…) היתה אשתו של סיבליוס, שהחליטה להעביר את המשפחה מהלסינקי לבית באזור כפרי ושקט בתקווה שהמעבר יעניק לבעלה את השלווה לה היה זקוק. ואכן, בשנת 1905 בביתו שבכפר, הרחק משאון העיר ופיתוייה, הצליח סיבליוס לערוך מחדש את הקונצ'רטו ולממש את חלומו לכתוב יצירה שתבטא את הכינור על כל מאפייניו: וירטואוזיות מבריקה, ליריות סוחפת, אינטימיות נוגעת ללב. ההקלטה המופתית של יאשה חפץ מ- 1935 הוכיחה כי אכן מדובר ביצירת מופת לכינור, והפכה אותה לאחת היצירות הרומנטיות המוכרות והאהובות על הקהל והמבצעים כאחד.

 

ארוו פרט - "שירת הברבור"

"שירת הברבור" כפי שתהיה מבוצעת לראשונה על במת הפילהרמונית הישראלית, היא גרסה שניה ליצירה שנכתבה במקור לעוגב ומקהלה על ידי ארוו פרת. החידוש הוזמן מפרת על ידי פסטיבל זלצבורג בשנת 2013, ובמהרה הפך פופולרי ומבוצע יותר מהיצירה המקורית. היצירה נכתבה על ידי פרת כדי לציין 200 שנה להולדתו של איש חשוב מאד, שכנראה אינו מוכר כלל לקהל הישראלי: הקרדינל ג'ון הנרי ניומן - איש דת חשוב, מעניין ושנוי במחלוקת שחי באנגליה במאה ה- 19. ניומן חתר להביא מסורות ליטורגיות קתוליות אל הכנסיה האנגליקנית וגרם לסערה רבתי כאשר הכריז על עצמו כנוצרי קתולי בשנת 1845. פרת ביסס את היצירה על טקסט מקורי של ניומן, מתוך דרשה שנשא בשנת 1843 בעיירה ליטלמור, אנגליה. שמה של הדרשה היה "חכמה ותמימות", ואלה היו המילים המסיימות שלה (בתרגום חופשי): "כאשר הערב מגיע, היקום הגועש משתתק, שאון החיים נמוג, והעבודה שלנו מסתיימת. אז יעניקו לנו רחמיו מקום מבטחים, מנוחה מקודשת, ושלוות עד". המילים הפואטיות הללו התפרסמו בקרב הקהילה הנוצרית, תורגמו לשפות רבות והפכו חלק אינטגרלי מתפילות וטקסי הלוויה. הכתיבה של ארוו פרת מתאימה לטקסט של ניומן כמו כפפה ליד: השימוש בארכיטקטורה מוזיקלית של קווים אינסופיים, הטונאליות הייחודית שמשלבת בין שפה הרמונית רומנטית ואימפרסיוניסטית, ותזמור חם ועשיר שנצבע לרגעים בגוונים מיסטיים בזכות שימוש בנבל וכלי נשיפה מעץ. השלווה וההתכנסות פנימה עליהן מדבר ניומן בדרשה שלו,  מתגלות במלוא יופיין במוזיקה של פרת, שמעניק למאזיניו חוויה אמנותית ורוחנית כאחד.

עברית

Lahav Shani conducts Beethoven Symphony no. 9 by Various, De (2022/2022), Director Lahav Shani, Charles Bronfman Auditorium, Tel Aviv, Israel

Créditos de presentación (Reparto & Equipo )

Elenco

Equipo

Ensamble

Programa, Acerca de & Sinopsis

Fotografías

Más información

Fechas y lugares de actuación

Lugares